כשמקימים אתר חדש, מקבלים כתובת זמנית שאליה מועלות הסקיצות ובה מתנהל תהליך היצירה של האתר. אם אתר אינטרנט אמור לשמש כמעין במה, ויטרינה או חלון ראווה המציג חברות, מוצרים, אישים או ארגונים, הרי שהכתובת הזמנית משמשת על תקן "מאחורי הקלעים", המקום שבו מקימים את התפאורה ומאפשרים לשחקנים להתאמן ולבצע חזרות. כשמסתיים תהליך הקמת האתר, הוא מועבר מהכתובת הזמנית לכתובת הדומיין ועולה במלוא הדרו לרשת האינטרנט. בשלב הזה נוצר חלל קטן בזמן עד שהאתר מתעדכן בכתובתו החדשה. זהו תהליך קבוע שאני עוברת עם אתרים.

הפעם זה היה מעט שונה. הכתובת הזמנית ליוותה אותי כחודשיים. האתר שבו מדובר הוא אתר עתיר תוכן הכולל מאות עמודים, שאת חלקם היה צריך לכתוב, ואת רובו לעדכן, לעיתים לשכתב ולהעביר מהאתר הישן אל מערכת ניהול התוכן החדשה, שלבשה צורה ועיצוב שונים בתכלית. שעות ארוכות של עבודה על האתר הפכו את הכתובת הזמנית שלו, לכתובת הראשונה בזכרון של הדפדפן שלי ולסוג של ברירת מחדל בכל פתיחה מחדש שלו. (וזה נכון גם לפיירפוקס וגם לאקספלורר).

היום, בשעה טובה עלה האתר לאוויר. נכנסתי לכתובת הדומיין ועדיין עלה בה האתר הישן. ניסיתי להכנס לכתובת הזמנית, אבל השרת כבר לא זיהה אותה. הוא שיגר לי קובץ שגיאה. פתאום הרגשתי צביטה קטנה בלב. מן תחושה של ריקנות מעורבת בחמלה. הנה רק לפני רגע היא היתה קיימת, הכתובת הזמנית, גדושה במידע ותמונות, והנה היא לא אומרת יותר דבר לאף אחד. האם אפשר להקשר לכתובת זמנית באינטרנט? כנראה, אנחנו נקשרים לעבודה שלנו. ליצירה. להשפעה שלנו על המדיה.

געגועיי לכתובת הזמנית

חלפה כחצי שעה ובכתובת הדומיין כבר עלה האתר החדש. הישן נמוג מהרשת. שאלתי את עצמי אם למישהו יש העתק מעמוד הבית הישן בשביל הזכרון ומיהרתי אל המטמון של גוגל כדי להעתיק אותו בטרם ייעלם לחלוטין. (זה מה שיקרה, כאשר גוגל יסרוק מחדש את עמודי האתר). אז אחרי שעות רבות של עבודת קופירייטינג, קריאת תכנים רבים, העברת תכנים וסידורם באתר החדש, וגם אחרי שנפרדתי (ואולי קצת נגמלתי) מהכתובת הזמנית של האתר, אני מתכבדת להציג בפניכם תמונות של לפני ואחרי, שנועדו לא רק כדי להתגאות בבן הטיפוחים שעלה לרשת, אלא גם כדי להנציח את אביו מולידו, האתר הישן, ולתת לו את הכבוד הראוי המגיע לו – זה היה אתר שלמדתי להעריך אותו בשל התוכן האיכותי שהיה כיף לקרוא ובשל הקוד האיכותי והמושקע על המילימטר.

היה שלום אתר ישן. היי שלום כתובת זמנית. יש בי געגוע קטן, אבל ישן מפני חדש תוציאו. אז הוצאנו.

קבוצת אש לידור - האתר החדש

אש-לידור - האתר הישן

גוגל פלוס משנה את העולם. תאמינו לי. אני מספיק זמן חיה בתוך הרשת בשביל לזהות צונאמי. קודם כל שאפו על אסטרטגיית ההשקה של גוגל. את הרשת החברתית הקודמת שלהם הם השיקו בקול ענות חלושה וחטפו סטירה מפייסבוק. הפעם הם הבינו שבאינטרנט כולם רוצים להיות חלק ממועדון אקסקלוסיבי. דברים שבאים בקלות הולכים בקלות. אז קודם כל הם השקיעו במוצר. למדו מהשגיאות של פייסבוק והפיקו לקחים מכל מה שאנחנו לא אוהבים ברשת החברתית המובילה בעולם. עכשיו קיבלנו מימשק שהוא פי 100 יותר מהיר, יותר ידידותי, יותר כיפי ויותר חכם. עם כל הדברים הקטנים שעושים את ההבדל. חוץ מזה, אסטרטגיית ההשקה חכמה. סוף סוף מועדון שכולם רוצים להיות חברים בו ולא כולם יכולים. לפחות בהתחלה. המתכון הטוב ביותר לייצר באזז ותור ארוך בכניסה.

ממה שהספקתי בינתיים לחקור בגוגל + כבר הבנתי דבר אחד: גוגל+ הוא זירה שכנראה מעניקה עדיפות לבלוגרים ולאנשים הפעילים ביוטיוב ומבינים משהו בקידום באמצעות סרטוני וידאו.

יש בגוגל + חיה שנקראת: ספארקס. באמצעותה אתם יכולים לקבל במהירות מידע חדש בנושאים שהגדרתם כמעניינים. אז עשיתי חיפוש על קופירייטינג בעברית ולא עלתה שום תוצאה. תאמינו או לא, עשיתי גם חיפוש על ביבי נתניהו ולא עלתה שום תוצאה. כנראה מאז שגוגל + באוויר אף בלוגר ואף סרטון וידאו הנושא את שמו של ביבי לא הועלו ליוטיוב.

אז הנה אני כותבת עכשיו פוסט על קופירייטינג בעידן גוגל +. זהו פוסט ניסיוני – שמטרתו לבחון האם ובאיזה מהירות מתאנדקס הפוסט לתוך גוגל ספארקס. אני מתה מסקרנות.

בכל מקרה, אני חוזרת למה שפתחתי בו. בין הממשק המעצבן של פייסבוק למימשק האלגנטי של גוגל+, נראה לי שדי במהירות החלטתי באיזה מחנה אני.

אפילו לא שמתי לב וכבר העליתי לאוויר בלוג חדש ששמו בישראל: "הדליפו לי". היום כתבתי בו את הפוסט הראשון ואתם מוזמנים לקרוא. האמת שאחרי שקראתי את הפוסט שכתבתי נזכרתי שיש לי תובנה מדהימה חדשה גם בענייני קופירייטינג. ייקח לי מספר ימים, ובהנחה שלא אשכח, אעלה אותה לקופירייטינג.קום.

הנה סרטון קצבי ומדליק שמצאתי בזמן שעשיתי מחקר מילות מפתח בגוגל קום. קצת מוזר לחשוב שדרך החיפוש בגוגל העולמית הגעתי לסרטון כל כך עכשיווי ובעברית. היה נחמד לגלות את קו המחשבה המודרני מלווה את סיפור יציאת מצרים. אז למה לדבר הרבה? כשיש קופירייטינג שחביב עלי – אני לא יכולה להתכחש. אז למה לא לפרגן?

הנה:

אמנם עלו לשם בינתיים רק שני פוסטים, אבל שניהם שווים, ומתאימים לכל מי שאוהב מילים. כאתר שעיסוקו המרכזי הוא קופירייטינג, אי אפשר שלא לפרגן.

אז הנה עוד יציר כפיים מבית תיקשורים קופירייטינג: טוקי מסדרת טוקבוק. היוצרת ומפיקת המשחק: שרה טיקטינסקי, שגם מציגה אותו בתוכנית "לחיות טוב" בערוץ 2. תראו מה שטוקי יודע לעשות. מדהים. הקליקו על התמונה.

טוקי מסדרת טוקבוק

תקופה קשה עכשיו בעסק. אבא שלי בביה"ח (פעם שלישית/רביעית – הפסקתי לספור) בחודשים האחרונים, ואני מחלקת את עיתותיי בין בית החולים, הבית והעסק. כמעט משימה בלתי אפשרית. אני כותבת, כי השבוע למדתי משהו ישן/חדש על החיים. הכל לטובה. באמת, באמת. גם כשנדמה לנו שרע, זה לא תמיד נכון.

הנה דוגמא קטנה מהחיים: בשבת בצהריים אבא שלי נפל וקיבל מכה קלה בראש. בדקתי אותו. הרמתי אותו. הוא איבד הרבה ממשקלו בתקופה האחרונה ולכן הנפילה לא בדיוק הזיקה לו. הוא המשיך הכל כרגיל. אבל בערב הסיפור השתנה. הוא קיבל סחרחורת וניסה להקיא. חשבתי לעצמי: אולי בכל זאת זה זעזוע מוח קל? חיכיתי קצת וראיתי שהוא לא מתקשר איתי כתמול שלשום. הזעקתי אמבולנס ויצאתי חזרה לאיכילוב. (נפרדנו מביה"ח רק ביום רביעי שעבר).

הגענו למיון הפנימי. שם משום מה לא ביצעו CT ראש כמו שחשבתי, אלא רוטינה רגילה: אק"ג – (כמו של בן 20 ), בדיקות דם (אנמיה משופרת יותר מכל השנה האחרונה, קצת נפילת מלחים ולא יותר). ואז הגיעה ההפתעה: צילום החזה ובדיקת הסטטוסקופ גילו דלקת ריאות. "איך זה יכול להיות?" – שאלתי – "הרי אין לו חום". "נכון" – השיבו לי – "הוא מקבל סטרואידים למחלה אחרת ולכן החום אינו עולה".

"מזל", – אמרתי – "מזל שהוא נפל על הראש, אחרת, בשביל סחרחורת וקצת בחילה לא מאמינה שהייתי מגיעה איתו למיון". נו, טוב. זה לא סוף הסיפור. למחרת הגעתי לבקר את אבא שלי . התעניינתי בחדר הרופאים במצבו של אבא שלי. "נו, מה עם הדלקת ריאות?" – שאלתי. "הדלקת ריאות, היא הדבר הקטן – השיבו לי – אבא שלך עבר אירוע מוחי". הייתי בהלם. תחשבו על זה: אם הוא לא היה נופל על הראש – לא הייתי מביאה אותו למיון ולא היו מאבחנים דלקת ריאות. אם לא היו מאשפזים אותו בשביל דלקת ריאות – לא היו עולים על זה שכמה ימים קודם לכן (כן, כן) הוא עבר אירוע מוחי.

פתאום הביטוי "הכל לטובה" ו"גם זו לטובה" – קיבל נופך של משמעות. לא מכירה קופירייטינג שיכול להגדיר את המצב הזה טוב יותר.

להיות פסיכולוג זה פשוט חלק מהמקצוע. קופירייטר הוא משהו בין כומר מוודה, פסיכולוג, יועץ תקשורת, יועץ שיווק, יועץ עסקי וסופר. אתה פשוט חייב להיות בעל יכולות קשב שהן מעבר למילים. יש כל כך הרבה מסרים שבעל עסק מעביר לך בשפת הגוף לו, באנדרסטייטמנט, באופן ישיר ובאופן עקיף. מיומנויות התקשורת של קופירייטר צריכות להיות גבוהות ביותר, כדי להבין מה רוצה הלקוח שלו מצד אחד וכדי להפוך את הדברים למובנים, ברורים ופשוטים לכל היתר, מצד שני. (ותעזבו אותי מחד ומאידך גיסא, אני כבר מקיאה מהם).

כקופירייטרית אני שומעת פעמים רבות על תוכניות עתידיות של העסק ובעל העסק מצפה לפעמים לא רק לתרגום הרעיונות שלו לכתיבה שיווקית בגובה העינים, אלא גם לסוג של אישור, בקרה או ביקורת על הפעילות העסקית הצפוייה. זו הסיבה שקופירייטר נדרש למיומנויות שיווקיות ועסקיות, הבנה רחבה של השוק ושל הסביבה העסקית בה פועל העסק. הכי חשוב שגם אם הוא לא מכיר את התחום הוא ישאל את השאלות הנכונות שיציפו בעיות בפני בעל העסק והוא לפחות יידע שעליו לפתור אותן.

כקופירייטרית אני נתקלת בהרבה בעלי עסקים ששופכים את ליבם אצלי על טעויות שעשו בעבר, וצריך שיהיה לך כבנאדם מקום שמכיל אותם, את האנשים ואת הטעויות, וגם יכולת לנחם ולהציג זווית חיובית על מה, שלכאורה, אבד או לא הצליח.

מדי יום אני מגלה שנדרשות עוד ועד תכונות בשביל לכתוב עבור אנשים אחרים. קופירייטינג הוא מקצוע הדורש אישיות מורכבת. אני מאמינה שמרבית הקופירייטרים יסכימו איתי.

קורה לכם שהמחשב שלכם שובק חיים? שהוא נדבק בוירוס? שהוא מתחיל להשתגע ומפסיק להגיב להוראות שלכם? אני לא מכירה מישהו שלא זקוק לשירותי טכנאי מחשבים מדי פעם. אז אני נעזרתי בשירותיו הטובים של גוגל, והגעתי לטכנאי מחשבים שאפילו שהוא לא השאיר לי כרטיס בפעם הראשונה, חיפשתי אותו שוב בפעם השנייה, עד שהגעתי אליו. אז קבלו את אור ניקולוב, טכנאי מחשבים אמין, הגון, דייקן ומקצועי.
נסו ותהנו. 054-4509979

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהעמוד החביב עליו באתר, אותו הוא טורח לקדם ולפנק בקישורים – נעלם מהרשת. זה יכול להיות בעל האתר או מקדם האתר שלו, או שניהם. הוא יוצא למסע חיפושים. עובר לעמוד השני בגוגל – ואין. עובר לעמוד השלישי בגוגל ולא מוצא לו זכר. כך הוא מוצא את עצמו מחפש ומחפש, תר ומחפש.

מה קרה? הוא שואל את עצמו, וחוזר על החיפוש. אולי הוא פספס בדרך. הוא מבזבז שעות של זמן יקר בחיפושים ואח"כ בניסיון להבין מה קרה. אולי גוגל שינה איזה אלגוריתם שהסיר את חינו? אולי יש ריקוד גוגל? (אבל אז הוא היה מצפה למצוא את העמוד שלו בכל זאת בין העמודים הראשונים). בקיצור, כאן מתחיל מסע מייגע של חיפושים ובירורים. 

לא ריקוד גוגל

החיפוש בגוגל שואב, ובהחלט ייתכן מצב, שהחיפוש יגיע עד לעמוד האחרון בגוגל, שאחריו כבר לא מופיעות יותר תוצאות חיפוש. זה עלול להיות סוג של שוק לגלות שהעמוד החמוד שלך, שהושקעה בו עבודת קופירייטינג מקצועית, עיצוב, מחשבה, תגיות מטא – הכל, פשוט עף מהרשת. היה כלא היה.

קופירייטינג איכותי בקומת המרתף של גוגל

אז מה עושים? מנסים לאתר את הבעיה. בודקים את העמוד עצמו. לאן הוא מפנה. מי מפנה אליו. אחר כך חושבים אולי זה משהו מקרי או זמני. מחכים מספר ימים. רואים ששום דבר לא השתנה. העמוד יוק. מייצרים הפניה מיידית לעמוד על מנת שגוגל יסרוק אותו שנית. לפעמים זה עוזר ליום-יומיים. העמוד מופיע שוב לזמן קצר במקומו הטבעי, אתה נושם לרווחה, מקבל תחושה שהכל מאחוריך עד שתוך יום יומיים, כבמטה קסם, מתעופף לו שוב העמוד לקומת המרתף של גוגל ונעלם מהרשת.

העובדות מתבררות: אכלו לי. שתו לי. העתיקו לו.

בקיצור אחרי תלאות לא מעטות מתבררות העובדות: מישהו אחר העתיק את העמוד שלך או חלקים ממנו. מישהו אחר עשה קופה על חשבונך. מחשבה ראשונה: אולי זה הקופירייטר שלך. אולי הוא נתן את אותו תוכן למישהו אחר? נכון שהקופירייטר שלך שהוא גם מקדם האתר שלך, הוא זה שזיהה את התוכן המשוכפל ובמאמץ רב. אבל זה עדיין לא מסיר ממנו לגמרי את החשד. אבל גם הקופירייטר שלך מגלה עצבנות רבה. המעתיק החוצפן גזל את זכויות היוצרים שלו ועושה קופה גם על חשבונו, פוגע בעבודת הקידום שלו ובשמו הטוב.

אז הנה לכם מספר עובדות שלא ידעתם עליהן או לא חשבתם עליהן בנוגע לגניבת תוכן ברשת:

1. זה לא נכון, אבל ממש לא נכון, שכשיש תוכן משוכפל ברשת – אז מי שקדם בו זוכה. גוגל ממש לא עושה אבחנות. הוא לא בוחן כליות ולב, לא שופט, ולא מתעד מי קדם למי, מי צריך להופיע ומי להזרק. התוצאה היא שרירותית לגמרי. או המקור, או השכפול שלו, או שניהם – ייזרקו לשולי הרשת או ייעלמו מהתוצאות הראשיות לחלוטין.

2. מי שהעתיק חומר באינטרנט יודע מצויין שהוא העתיק ולא כתב בעצמו.

3. אם מישהו העתיק חומר אפילו מאתרי מאמרים חופשיים – הוא צריך להעתיק את החומר ככתבו וכלשונו (אלא אם כן הוא מביא ממנו מובאה בלבד לצורך פיתוח רעיון מקורי משלו, וגם אז עליו לציין מקור וליצור אליו הפניה). כמו כן, עליו לנהוג על פי כללי השימוש ההוגן, להעניק קרדיט מלא לכותב ולהשאיר את כל ההפניות המקוריות במקומן.

4. אם הזמנתם תוכן לאינטרנט, שילמתם עליו ולקחתם את התוכן כדי להכין ממנו ברושור (או להיפך) - הפרתם את זכויות היוצרים של הקופירייטר ואתם חשופים לתביעה.

5. החוק קובע כי בתביעה על הפרת זכויות יוצרים ניתן יהיה לקבוע ענישה כספית למעתיק בגובה של 100,000 שקל ללא הוכחת נזק.

6. העתקת חומריים מאתר אינטרנט אחר תוך שינויים קלים לצורך טשטוש ההעתקה ו/או סידור אחר של הטקסט לצורך העלמת העניין מהקופירייטר ו/או מגוגל מגדילה את חומרת העבירה. היא מהווה ראיה לכך שהמעתיק היה מודע לכך שהוא עושה דבר אסור, ניסה לטשטש את עקבותיו וגם היה מודע לנזק שההעתקה עלולה לגרום לעצמו (ולכן גם לזולתו).

7. שלא ינסו לפטור אתכם בתשלום עבור הקופירייטינג. בנאדם שהפר זכויות יוצרים לאורך זמן – הרוויח מהקופירייטינג שלכם הרבה מעבר לשווי הכתיבה. בתי המשפט מתחשבים בזה לא מעט. (כמה העתיק, כמה שיטתי העתיק, האם ניסה לטשטש עקבות, מה הטובה שצמחה לו מהעניין ומה הנזק שנגרם לכם).

הפוסט מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לי וללקוח שלי שמספק שירותי ייעוץ עסקי. יום בהיר אחד נעלם לו מהרשת עמוד על תוכנית עסקית ומאז עברנו דרך ארוכה (שטרם הסתיימה). פוסטים נוספים בנושא זה ייכתבו בעתיד הקרוב, לאחר שהתבררו לי מימדי התופעה של העתקת תוכן באינטרנט וכדי להעלות את המודעות הציבורית לנושא.